ארכיון
סכנה מסיכון מסוכן – ריסק אל מול הזרד
האם כריש מסוכן?
לפי ויקיפדיה ישנם ארבעה סוגי כרישים גדולים שעלולים לתקוף בני אדם, גם ללא התגרות, ושהתקיפה עלולה להסתיים במוות. לגבי מנגנון התקיפה, טוב, כולנו ראינו את הסרט "מלתעות". לא נעים.
ומה לגבי כריש באקווריום בפארק מים, האם הוא מסוכן? נראה שלא, אחרת לא היו מאשרים את פתיחת הפארק.
עמלץ לבן שצולם במימי מקסיקו. המקור לתמונה: ויקיפדיה, לשם הועלתה על ידי המשתמש Pterantula (Terry Goss).
האם אקונומיקה מסוכנת? אם אני משתמש בה לפי ההוראות, ולדבר שלשמו היא שווקה, אז כנראה שלא. אם אני שותה אותה, כנראה שכן.
האם מים מסוכנים? קשה לענות על זה. מים בברז, כנראה שלא. מים בריאות, כנראה שכן.
ניתן להבחין שהמילה "מסוכן" בהקשרים אלה היא בעייתית מכיוון שהיא מערבבת שתי שאלות שונות. השאלה הראשונה היא: "האם גורם A יכול לגרום נזק?", והשאלה השנייה היא: "מה הסיכוי שייגרם נזק מגורם A תחת תנאים B?"
בואו וננסה את זה על הכריש:
"האם כרישים יכולים לגרום לנזק גופני לבני אדם ואפילו למוות?" (כן)
"מה הסיכוי להיפגע גופנית על ידי כריש במהלך ביקור בפארק מים?" (נמוך)
הערת שוליים: לפי ויקיפדיה מספר חד-ספרתי של אנשים בשנה מתים מתקיפות כרישים ללא התגרות. לא קרוב אפילו להיפופוטם, למשל. מעניין מדוע אין סרט אימה על היפופוטם זועם.
שימו לב שאפילו התשובות לשאלות הן מסוג שונה.
באנגלית ישנן שתי מילים שונות שעוזרות להפריד בין שני המקרים: "Risk" ו-"Hazard".
Hazard – אתרגם כ-'גורם סיכון' – קשור לשאלה הראשונה, האם יכול לגרום נזק.
Risk – אתרגם כ-'סיכון' – קשור לשאלה השנייה, מה הסיכוי שיגרום נזק.
אני לא מתחייב על התרגומים האלה, מה גם שהם מבלבלים. עברית קשה שפה. ולכן לשם נוחות, אכתוב פשוט: 'ריסק' ו-'הזרד'. אם היבריש, אז עד הסוף.
כעת נגדיר מחדש:
'הזרד' הוא משהו שיש לו את הפוטנציאל לגרום נזק. 'ריסק' הוא הסיכוי שהזרד מסוים במצב מסוים יגרום נזק.
***
אז מדוע אני מטריח אתכם בעניין הזה? איך זה קשור למדע?
ובכן,
הבלבול בין ריסק להזרד נפוץ מאוד בדיווח על מדע, ובשיח המדעי על גורמי סיכון. הציבור מבולבל, העיתונאים המדווחים מבולבלים, ופעמים רבות, לצערי, גם החוקרים עצמם מבולבלים ומבלבלים. בעיקר את המוח.
דוגמה היפותטית:
נניח שביצעתי ניסוי במעבדה שבו הזנתי 100 חולדות בחומר כלשהו, A, בכמות גדולה, לאורך זמן. במקביל ישנן 100 חולדות ביקורת שתזונתם לא השתנתה. נניח שלאחר כחודש נבדקו כל החולדות עבור מחלה מסוימת, B. בקבוצה הראשונה פיתחו 10 חולדות את המחלה, ובקבוצת הביקורת רק 5. אני מפרסם מאמר מדעי שבו אני מדווח על התוצאות. עד כאן הכל בסדר.
מה שמגיע לציבור, בכותרות זועקות באדום, הוא: "חומר A גורם למחלה B ולכן יש להימנע ממנו בכל מחיר". לאחר מאבק ציבורי והפגנות, החברות המייצרות מוצרים מסוימים מפתחות מוצרים חדשים שאינם מכיל את חומר A. על העטיפות החדשות מתנוססות תוויות צבעוניות: "אינו מכיל A!".
כעת בואו ונחשוב לרגע. נניח שאנחנו מקבלים שצריכה מוגברת מאוד של חומר A עלולה לגרום לעלייה בתחלואה במחלה B בחולדות (וגם את זה יש לאשש בניסויים חוזרים). מה זה אומר לגבי צריכה מזערית בבני אדם? בפועל, בד"כ כלום.
אבל האם חומר A מסוכן לבריאות? אין לי מושג, יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. זאת דוגמה היפותטית. היא מדגימה בעיקר את הבלבול בין הזרד לריסק.
חשוב להבין שהניסוי הדמיוני שאותו תיארתי עוסק בהזרד. תוצאות הניסוי מצביעות על כך שככל הנראה יש ביכולתו של חומר A לגרום נזק. לעומת זאת, ניסוי הבודק ריסק לבני אדם יראה שונה לגמרי. הוא צריך לעסוק בבני אדם, הוא צריך לבדוק את המינונים הרלוונטיים של החומר עבור שימוש של בני אדם, הוא צריך להכיל ביקורות שונות ומשונות ועוד כהנה וכהנה.
המצב כרגע הוא שבקריאת כתבה בעיתון לא ניתן, ברוב המקרים, להבין האם מדובר בריסק או בהזרד מבלי לחפש את מקור המידע הראשוני (מאמר מדעי, הודעה מקורית לציבור). אפילו פרסומים של ארגון הבריאות העולמי זורעים לא פעם בציבור, לדעתי, בעיקר בלבול, ולי לא ברור מתי צריך לקחת את האזהרות ברצינות ומתי עם מלחייה שלמה. מתי עקרון הזהירות המונעת מצדיק מעבר מהזרד ישירות לריסק?
ומי אשם בכל זה? ומה ניתן לעשות? חחח, העולם מקום מורכב, קטונתי. אבל אם יצאתם מהקריאה עם תובנה על ההבדל בין ריסק להזרד, מה טוב.
***
הערת שוליים: נושא הרשימה הוא להאיר את ההבדל בין ריסק להזרד. אין בכוונתי לעסוק בסכנות בשימוש בחומר או בקרינה כאלה או אחרים.
אז מה הבעיה ש'ך עם חדשות מדע? ובכן, אני שמח ששאלתם…
מי שעוקב אחרי הבלוג הזה אולי שם לב שכמעט אף פעם אין פה חדשות מדע. זה לא במקרה. יש ציטוט שאני לא זוכר ממי והיכן שמעתי אבל הוא שמנחה אותי: "חדשות מדע? את ישנות המדע אתה כבר מכיר?" יש משהו שמפריע לי, איזושהי סתירה פנימית, בדבר הזה שנקרא חדשות מדע.
תמיד קל יותר להסביר דרך דוגמה. יכולתי לבחור בקלות אחד ממאמרי הזוועה המועתקים שמופיעים באתרי החדשות היומיים בעברית ובהם עושים מהמדע חוכא ואיטלולא, אבל זאת לא הכוונה שלי. בחרתי דווקא מאמר איכותי, כתוב היטב, ממוסד מכובד ובנושא מעניין.
צילומסך של המאמר הנידון.
לפני כמה ימים פורסמה כתבה במגזין 'סיינס', לא בחלק המחקרי של העיתון, אלא במגזין אונליין שעוסק בחדשות מדע פופולריות.
מה אנחנו מבינים מהכותרת ומהתמונה? מדע בדיוני וחיים מסוג חדש. רמז\ספויילר: זה כלל אינו נושא המחקר שעליו ידווח.
בנקודה זאת אני ממליץ, למי שמעוניין, לקרא את המאמר המקורי. הוא לא ארוך, ומעניין למדי.
***
אוקיי, עכשיו אחרי שקראתם, מה באמת הבנתם מהכתוב? מה הבנתם מהמחקר? מה השורה התחתונה? היו כנים. בחרתי כתבה שכתובה היטב.
הנה סיכומון שלי:
כל היצורים החיים על פני כדה"א: מבננה, זבוב ועד האדם בנויים ממולקולות מבוססות שרשראות פחמן. אלה הם החומרים הנקראים אורגניים. סיליקון, או בשמו העברי צורן, נמצא בדיוק מתחת לפחמן בטבלה המחזורית ולכן נקשר לאטומים בצורה דומה לפחמן (אותו מספר אלקטרונים בקליפה החיצונית). אם כך, מדוע אין באף יצור חי מולקולות המבוססות שרשראות סיליקון במקום שרשראות פחמן? זאת היא תעלומה ותיקה שאין עליה כיום תשובה ברורה.
במהלך כנס דיווחה קבוצה של חוקרים (כנראה עוד לא התגבש אפילו מאמר מסודר) שהצליחה למצוא חיידק ובתוכו אנזים (חלבון שגורם לעידוד ריאקציה כימית כלשהי בתא, ביוכימאים, נא לא לסקול אותי…) שלפעמים, כתופעת לוואי, גורם להכנסת אטום סיליקון בתוך מולקולות שמכילות בד"כ רק פחמן ומימן (פחמימנים). החוקרים טוענים שהצליחו, על ידי בחירה סלקטיבית של אורגניזמים במשך מספר דורות, לקבל חיידקים שבהם יש הטמעה גדולה פי 2000 של אטומי סיליקון. הדיווח מעניין כי זאת תופעה שלא היתה מוכרת בטבע, או שהיתה זניחה ולא היה ידוע שניתן להגביר אותה. נקודה נוספת היא שאולי בעתיד ניתן יהיה לנצל את התופעה ליצירה תעשייתית יעילה יותר של מולקולות מבוססות סיליקון שבהן יש שימוש תעשייתי רב למשל בדבקים וחומרים אחרים. כרגע המולקולות באיכות נמוכה מידי ובכמות מזערית מידי כדי לעשות שימוש בתופעה.
זה מה שאני הבנתי מהכתוב.
איך זה קשור לחיים מבוססי סיליקון? זה לא.
אף אחד מהחוקרים והמדענים שמצוטטים בכתבה לא טען את זה. אבל זה לגמרי ה-framing של הדיון בכתבה, גם בפתיחתה וגם בסיומה. הכותב מסייג פה ושם, אבל כלאחר יד.
אז מה קורה פה? האם זאת מעידה חד פעמית. לדעתי לא. יש בעיה מובנית במושג חדשות מדע.
***
מהן חדשות?
- ראש הממשלה אמר אתמול כך וכך ודבריו מדווחים בתקשורת כולל פרשנות של מומחים.
- אתמול אדם נשך כלב. אירוע חריג שמכיל חילוף תפקידים משעשע ולכן מספרים עליו בחלק האחורי של עיתון.
- קבוצת הכדורגל הפסידה\ניצחה אתמול במשחק.
אם כך, מהן חדשות מדע? מה שנחקר אתמול? מה שפורסם בעיתונות המדעית אתמול? מה שנאמר בכנס אתמול?
מדע הוא בין היתר תהליך מתמשך של איסוף מידע. אף מאמר מחקרי שמתפרסם אינו חד משמעי, אלא פיסה נוספת בפאזל. חזית המחקר המדעי היא המקום הגרוע ביותר לדווח עליו מכיוון ששום דבר שם אינו סגור, פרוק ונצור עדיין. אין טעם לדווח על משהו שקרה שם אתמול. שנים של עבודה ומחקרים רבים דרושים כדי שיתגבש קונצנזוס מדעי בנושא מסוים.
הרצון של עיתונאי המדע לדווח על דברים מרעישים שקרו גורם להם להכריז השקם והערב על 'פריצות דרך'. לדעתי ניתן להכריז על פריצת דרך מדעית רק לאחר שעברו שנים, התפתח קונצנזוס וכתבנו את ההיסטוריה ואת ספר הלימוד. הדוגמאות החריגות היחידות שאני זוכר מהשנים האחרונות בפיזיקה שהיו ראויות לפרסום מיידי בקנה מידה עולמי הן גילוי חלקיק ההיגס, גילוי גלי הכבידה ואולי התמונות והנחיתות הרחק בחלל. אלה פרויקטים שארכו שנים ארוכות והמשמעות שלהן כבירה ומעניינת. אבל מכונת הדיווח צריכה לפרסם משהו בכל יום. משם לחיים מבוססי סיליקון הדרך קצרה.
בעיה נוספת בדיווח על מחקר מדעי הוא שלעולם הוא מוצא מהקשרו. כמה באמת הצלחתם להבין מהכתבה ללא רקע בביוכימיה? האם זה מספיק? בכתבה שאורכה כ-550 מילים לא ניתן לדעתי לתת רקע ראוי לגילויים מדעיים מחזית המחקר, אפילו שהכותבים במגזין 'סיינס' או בעיתון 'הארץ' הם מקצוענים אמיתיים ועושים עבודה מצוינת. הקורא אינו רואה את התמונה הפנורמית הנדרשת בתחום ואין לו דרך להבין את הגילוי בהקשרו הנכון. זאת הסיבה שבאופן אישי אני מעדיף תמיד לקרוא על מדע פופולרי בספרים או בכתבות מגזיניות ולא מעל גבי העיתון היומי.
אז לוותר על דיווחי מדע בעיתון? ממש לא!
זה שאני לא אוהב את זה לא אומר שזה מיותר.
אוריינות מדעית, חשיבה ביקורתית, מודעות לנעשה סביבנו, לנעשה באוניברסיטאות בשמנו ובמימונינו – כל אלה דברים חשובים מאוד לדעתי. ואם זאת הדרך היחידה להיות בעניינים, אז אדרבא.
לסיכום, אני אשב כאן לבד בחושך.
מעבד תמלילים גנטי – על שגעת הקְרִיסְפְּרְ (CRISPR)
אף אחד לא אוהב להיות חולה ולכן אנחנו לא אוהבים חיידקים ונגיפים.
אנחנו לא היחידים. גם חיידקים לא אוהבים וירוסים, עניין של סכנת חיים.
לגוף האדם יש מספר אסטרטגיות להילחם בפולשים, שהמתוחכמת ביותר היא מערכת החיסון. גם לחיידקים יש מספר אסטרטגיות להילחם בוירוסים. בעשרים השנים האחרונות התגלתה מערכת הגנה שלא היתה ידועה לנו. מערכת חיסון המבצעת חיסולים ממוקדים, ובניגוד למערכת החיסון האנושית, יכולה להעביר מידע לצאצאים בתוך הקוד הגנטי.
ואם זה לא מספיק אז ב-2012 הודגם כיצד ניתן להשתמש במערכת הזאת ככלי עבודה להשתלת גנים. מאז מעבדות רבות שעוסקות בנושא ביולוגיה מולקולרית אצות רצות להן לרכוש את הידע הזה. מסתמן שכלי זה יכול להוות העברת הילוך בהנדסה גנטית.
המערכת נקראת בראשי תיבות CRISPR, ואני אכנה אותה כאן בשם החיבה 'קְרִיסְפְּרְ'.
מעוניינים לדעת עוד? להלן שתי המלצות:
- הפודקאסט Radiolab שמתמחה בהצגת נושאים מדעיים בדרכים מקוריות לקהל הרחב אכזב בתקופה האחרונה וכמעט לא עסק במדע. לדעתי בתוכנית האחרונה שהיתה בנושא הקריספר הוא חזר לתלם. בפרק תקבלו הסברים על ההיסטוריה ועל פעולת המערכת והפיכתה לכלי מעבדה. הפרק עוסק גם בדיון מוסרי על דרקונים וחזירים עם כנפיים.
- למי שמעדיף לקרוא טקסט, קארל זימר (Zimmer), כתב מדעי ידוע ומוערך, כתב מאמר מצוין בנושא. (אגב, הוא אחד מהמרואיינים בתכנית של Radiolab). מדובר בכתבת מגזין ברמה שכל אחד שמתעניין יכול להבין. הוא דן גם במקורה האבולוציוני של המערכת ובתפקידים נוספים שלה בחיידק.
תמונה 1: צילומסך של כותרת המאמר של קארל זימר.
"ומה אם לא בא לי ללחוץ על אחד הקישורים?", אתם שואלים.
מכיוון שכבר נגעתי בנושא אני לא יכול להימנע מלכתוב בקצרה את עיקרי הדברים, פשוט כי זה סיפור טוב מידי. אבל אני עדיין ממליץ לגשת למקורות למעלה מהם שאבתי חלק גדול מהמידע.
***
בשנת 1987 מִיפּו (מלשון מפּה) מדענים מאוניברסיטת אוסקה ביפן גן מסוים מחיידק המעיים E. coli. כדי להבין טוב יותר כיצד עובד הגן מיפו החוקרים גם את ה-DNA מסביבו. הם חיפשו אלמנטים שמגיבים עם חלבונים ויכולים לגרום להדלקה או כיבוי של תפקוד הגן. הם לא מצאו כאלה, אבל מה שהם מצאו היה משהו שאף אחד לא ראה קודם.
ב-DNA, ליד הגן המדובר, מצאו החוקרים חמישה מקטעים סמוכים, זהים אחד לשני בקוד הגנטי שלהם. בין מקטע למקטע היה רווח (ספייסר) שבו היו רצפים שונים אחד מהשני. החוקרים פרסמו את הממצא אבל לא ידעו להסביר אותו.
בשנות ה-90, כאשר טכנולוגיות מיפוי ה-DNA התקדמו מאוד, גילו חוקרים את הסדוויצ'ים הגנטיים האלה במספר רב של זנים שונים של חיידקים. בשנת 2002 מדען מאוניברסיטת אוטרכט בהולנד נתן להם את השם המלבב: "Clustered regularly interspaced short palindromic repeats" או בקיצור CRISPR. אבל החוקרים ההולנדים לא רק נתנו לתופעה שם מוזר, אלא גם שמו לב למשהו חשוב. מקטעי הקריספר תמיד היו בקרבת קבוצת גנים שמכונה כיום Cas genes. הגנים האלה קידדו לאנזימים שיכלו לחתוך DNA. (תזכורת קצרה: גן הוא מקטע DNA שיכול להיות מתורגם לחלבון. אנזים הוא חלבון שיכול לבצע או לעודד ביצוע של פעולה בתא.)
שלוש שנים לאחר מכן, שלוש מעבדות שונות הבחינו באותה עובדה מוזרה לגבי הספייסרים ברצף הקריספר. הרצף הגנטי שהכילו תמיד נראה דומה מאוד ל-DNA של וירוסים.
פרסום הדמיון של הספייסרים ל-DNA של וירוסים הפיל אסימון אצל הביולוג האבולוציוני יוג'ין קונין. עלה במוחו רעיון שהחיידקים משתמשים בקריספר כנשק נגד וירוסים. הוא הגה היפותזה שלפיה החיידק משתמש בקריספר ובאנזימי ה-Cas לתפיסת חלקי DNA של וירוסים, והחדרתן לתוך הספייסרים. כאשר חודר וירוס אחר, יכולה הבקטריה לזהות אותו באמצעות רצפים אלה ולהשמיד אותו באופן ממוקד.
כדי לבדוק את ההיפותזה הודבקו בוירוסים חיידקים שבהם עושים שימוש בתעשייה להפיכת חלב ליוגורט. רוב החיידקים מתו, אך כמה מהם שרדו. הצאצאים של החיידקים ששרדו היו עמידים לוירוסים האלה. חלקים מה-DNA של הוירוסים התגלה באזור הספייסרים ב-DNA של החיידקים. כאשר אזור זה נחתך בניסוי מה-DNA, איבדו החיידקים את העמידות.
***
ג'ניפר דוּדְנה דאוּדְנה (Doudna), ביוכימאית מהאוניברסיטה של קליפורניה, ברקלי, בארה"ב, ותלמידיה חקרו את המבנה של אנזימי ה-Cas כדי להבין איך הם עובדים.
כאשר וירוס חודר לחיידק, חלק מה-DNA שלו נתפס ומושתל לתוך ספייסר. כעת יש לחיידק תמונה של הפושע. החיידק מתרגם את ה-DNA הויראלי למולקולת RNA ומצרף אותה לאנזימי ה-Cas. הצוות של האנזימים ושל ה-RNA שט לו בתא. כאשר הם פוגשים ב-DNA שמתאים לתמונת הפושע שיש להם, ה-RNA 'מחבק' את ה-DNA הויראלי, ואנזימי ה-Cas חותכים אותו ומונעים ממנו לשכפל חלקי וירוס חדשים. כך נמנע תהליך ההתפשטות של הוירוס בחיידק (ראו איור 2).
איור 2: דיאגרמה המתארת את מנגנון אפשרי עבור מערכת הקריספר. הדרך לעקוב אחרי האיור הוא להתחיל משמאל למעלה שם רואים וירוס מזריק DNA לתוך חיידק. משם נמשיך עם כיוון השעון. חלקי DNA של וירוס מוחדרים לספייסר. נוצרים אנזימי Cas מצוותים ל-RNA מתורגם מהספייסר. הצוות מזהה DNA של וירוס וחותך אותו. השלמנו מעגל. המקור לאיור: ויקיפדיה, לשם הועלה על ידי המשתמש James atmos.
דאודנה ושותפיה הבינו שהקריספר הוא בעצם מערכת חיתוך DNA שניתנת לתכנות. זה הוביל אותם למסקנה שניתן להשתמש במערכת הזאת ככלי מעבדה לעריכת DNA.
ההנדסה הגנטית נסמכת על היכולת של שלנו לחתוך DNA. הרי בבסיסו של תחום זה עומד הרצון שלנו לעשות 'קאט-אנד-פייסט' לגנים כמו שעושים למילים במעבד תמלילים. הכלי שנמצא כיום בשימוש הוא restriction enzymes, וגם הוא לקוח ממערכת הגנה של חיידקים נגד וירוסים שהתגלתה בשנות ה-70.
דאודנה ושותפיה לקחו מערכת קריספר מחיידק שגורם לדלקת בגרון. הם פיתחו שיטה כיצד לספק לאנזים ה-Cas מולקולת RNA שמתאימה לרצף ה-DNA אותו רצו לחתוך במקום זאת שמקורה בספייסר. ה-RNA מוביל את האנזימים למקום הרצוי והם חותכים בדיוק את הרצף המבוקש. לתוך אזור החתך ב-DNA ניתן להחדיר כל גן שרוצים. אם נמשיך עם אנלוגיית מעבד התמלילים, דודנה ושותפיה פיתחו כלי שמבצע ביעילות פעולת find-and-replace ב-DNA.
מכיוון שאתם וודאי אנשים בעלי דמיון, אשאיר לכם לחשוב לבד על דברים שניתן יהיה בעתיד לעשות באמצעות הכלי הזה.
לסיום הייתי רוצה להסב את תשומת לבכם למהירות שבה כל זה קרה. 1987 – גילויים ראשונים, 2002-2005 גלויים נוספים והיפותזה, 2012 הדגמת כלי חיתוך מעבדתי. לא מן הנמנע שתוך מספר שנים מועט נמצא ערכת קריספר קנויה על המדף בכל מעבדת מחקר שעוסקת בביולוגיה מוקולרית.
***
לקריאה נוספת: על שימושים ברפואה מהבלוג של רועי צזנה.
טריקים למסיבות ואחסון חשמל בצנצנת – על ההיסטוריה של החשמל בביביסי
מה זה חשמל? באמת, נו, מה זה?
***
במהלך המאה ה-18 לא היתה קיימת תיאוריה של חשמל. היו תופעות והיו אנשים שהבחינו בהן, התנסו בהן ושיחקו איתן.
תופעת החשמל הסטטי היתה ידועה עוד מימי קדם. יודעי סוד ידעו לגרום לשוק חשמלי, לא פעם למטרות בידור בעזרת מכשירים שעשו שימוש בסיבוב וחיכוך של חומרים, למשל המכונה של פרנסיס הקסבי (Hauksbee) שאותה ניתן לראות באיור 1. היה ידוע שהדבר המוזר שמופק במכשירים האלה 'זורם' דרך חומרים מסוימים, למשל מתכות, ודרך אחרים אינו זורם, למשל חוטי משי או זכוכית.
איור 1: גנרטור החשמל הסטטי של פרנסיס הקסבי. המקור לאיור: הספר ' Physico-Mechanical Experiments, 2nd Ed., London 1719', דרך ויקיפדיה.
בדומה לתיאורית הקלוריק עבור חום, המחשבה על חשמל היתה כעל סוג של נוזל שזורם דרך חומרים מסוימים. אם כך, אך טבעי היה שכאשר פיטר ואן מושנברוק (van Musschenbroek), מדען הולנדי מאוניברסיטת ליידן, רצה למצוא דרך לאגור את החשמל הסטטי, הוא פשוט הזרים אותו מהגנרטור המתחכך, דרך כבל מתכתי, אל תוך צנצנת עם מים, שם החשמל היה אמור להישפך ולהצבר. זה לא עבד.
עד שיום אחד בשנת 1745 ואן מושנברוק (או עוזרו, תלוי לאיזה גרסה אתם מאמינים) טעה בביצוע הניסוי. בזמן 'מילוי' הצנצנת בחשמל סטטי הוא שכח להניח את הצנצנת בחומר מבודד, ואחז אותה עדיין בידו. בסוף תהליך הטעינה הוא תפס את חוט המתכת בידו החופשית כדי להוציאו מהמים וחטף שוק חשמלי חזק מאוד (ראו איור 2). מאוחר יותר גילה ואן מושנברוק שהוא יכול לשמר חשמל בצנצנת לאורך זמן, כלומר לטעון עכשיו ולחשמל אחר-כך. ואן מושנברוק (ואחרים בתקופתו) למעשה בנה את הקבל הראשון שלאחר פרסומו זכה לשם צנצנת ליידן.
איור 2: שחזור בציור של גילוי צנצנת ליידן על ידי העוזר שלו. מימין כדור שמתחכך בסיבוב בידיים וכך מפיק חשמל סטטי שזורם דרך השרשרת לתוך הצנצנת עם המים. המקור לאיור: הספר ' Augustin Privat Deschanel (1876) Elementary Treatise on Natural Philosophy, Part 3: Electricity and Magnetism, D. Appleton and Co., New York, translated and edited by J. D. Everett, p. 570, fig. 382' שממנו הועלתה התמונה לויקיפדיה.
כחמישים שנים לאחר מכן ימציא אלסנדרו וולטה את 'הערימה הוולטאית', שהיא בעצם הבטרייה הראשונה, שתשמש כמקור מוצלח יותר לחשמל. מיד לאחר מכן יתגלה באמצעותה תהליך האלקטרוליזה של מים ועידן הכימיה יזנק קדימה בכל הכוח.
עדיין לאף אחד מהם לא היה ברור מהו בעצם חשמל. שישים שנים נוספות נדרשו כדי לאגד תיאוריה סדורה של חשמל.
***
אין היום שום ערוץ טלוויזיה שיכול להתחרות ב-BBC הבריטי בהפקת תכניות שמספרות סיפורים מדעיים. למעשה כיום זה כמעט המקור היחיד, והעקבי לתכניות מהסוג הזה. נזכיר שסיימון סינג, סופר המדע הפופולרי המצליח, החל שם את הקריירה ביצירת סרטים כמו זה על המשפט האחרון של פרמה שלאחר מכן הפך לספרו הראשון.
לאחרונה צפיתי בסדרה ששודרה במקור בשנת 2011 בנושא חשמל. הסדרה נקראת Shock and Awe: The Story of Electricity, והיא בת שלושה פרקים של כ-50 דקות. המציג בסדרה הוא ג'ים אל-חלילי (לא בטוח לגבי ה-ח', Jim Al-Khalili), פרופסור לפיזיקה תיאורטית וסופר מדע פופולרי.
תמונה 3: צילומסך מהפתיח של אחד הפרקים של הסדרה.
הסדרה מציגה את ההיסטוריה של חקר החשמל. הפרק הראשון עוסק בחלוצים בתחום, במכונות המשונות שבנו ובתובנות שלהם. הפרק השני עוסק במציאת הקשר בין חשמל ומגנטיות ובשימוש בקשר זה למטרות תקשורת ותאורה מלאכותית. הפרק השלישי עוסק בביסוס התיאוריה עבור חשמל, אישושה הניסיוני וניצולה עבור פיתוח הרדיו והטרנזיסטור.
הסדרה מתמקדת יותר בסיפורים ההיסטוריים ופחות בהסבר של המדע עצמו. מי שאינו 'בקיא בחומר' יהנה מהסיפורים, אך סביר שלא יסיים את הצפייה כאשר הוא מבין את הרעיונות הפיזיקליים עצמם. ככל שהסדרה מתקדמת והפיזיקה מסתבכת, פוחתים ההסברים אף יותר על חשבון הסיפורים והאנשים.
כותבי הסדרה החליטו להתמקד במספר מצומצם של סיפורים ואותם להציג בהרחבה. את השאר הם מזכירים במילה או שלא מזכירים כלל. גישה זאת באה על חשבון חלק מהדמויות החשובות שאינן מופיעות בסדרה, למשל שארל-אוגוסטן דה קולון (Coulomb) וניסוייו להבנת המטען והכוח החשמלי. לדעתי יש נטייה נוספת בסדרה והיא להתמקד במדענים אנגלים ובניסויים שבוצעו באנגליה כל עוד זה אפשרי, אבל בנושא זה אני לא בטוח לחלוטין.
עבורי הסדרה היתה מעניינת ולמדתי לא מעט דברים חדשים, בעיקר לגבי הרצף ההיסטורי ועל הניסויים והפיתוחים הראשונים. בעיקר אהבתי את הפרק הראשון והחצי הראשון של הפרק השני.
יש עוד שני דברים קטנים שהפריעו לי. את הראשון אני מכנה 'עודף דרמטיזציה' שמתבטא בסיפורים מסמרי שיער, מסך חשוך, דרמה והמון מוזיקה מותחת. אני מבין את הצורך בלשמור את הצופה על קצה הכיסא, אבל אין זה פרק בסדרה 'חוק וסדר' או 'תיקים באפילה'. כתבתי בעבר ביקורת דומה על הכתיבה של סיימון סינג.
הדבר השני הוא הנוכחות המוגזמת של המנחה, אל-חלילי, בסדרה. הוא לא רק מקריין אותה ונראה בה עורך את הניסויים וההדגמות, אלא מופיע בה בכל רגע ורגע. ג'ים הולך ברחובות, ג'ים חושב, ג'ים עומד, ג'ים נוסע. מוגזם ומיותר לטעמי.
לסיכום, אם ההיסטוריה של החשמל מעניינת אתכם שווה להציץ.
***
הנה קישורים שמצאתי באינטרנט לפרקי הסדרה. מקורות אלה אינם רשמיים ולכן אני לא בטוח אם הם יהיו זמינים לתמיד.
http://www.dailymotion.com/video/x2byb4h_bbc-shock-and-awe-the-story-of-electricity-1of3_tech
***
קרדיט לבני קלינגמן שהפנה את תשומת ליבי לסדרה.
הזמנה לפאב, חשיבה ביקורתית ומדע, הבירה עליכן\ם
עוד רגע זה הולך להפוך להודעה על הרצאה במסגרת 'ספקנים בפאב', אבל זה ייקח כמה שורות, עמכם\ן הסליחה.
למקרה שפספסתם, כך נראית כוס עם בירה כהה! המקור לתמונה: ויקיפדיה, לשם הועלתה על ידי המשתמש Jongleur100.
***
"איך אתה מחליט על מה לכתוב?"
נורא פשוט, אני כותב על נושאים (מדעיים) שמעניינים אותי, על רעיונות שמסתובבים לי בראש או ששמעתי עליהם וגרמו לי לחשוב. לפעמים זה קורה תוך שיחה עם אנשים, לפעמים בעקבות משהו בעבודה, לפעמים דבר מה שקראתי ולפעמים אני נזכר ברעיון שלמדתי פעם ומתחשק לי לחזור אליו. בחלק מהמקרים אני בקיא בחומר, בחלק אני זוכר משהו אבל צריך לחזור ולרענן ובחלק אני בכלל לא מתמצא וצריך לקרא ולחקור.
ישנו נושא אחד חמקמק שמתפתל לו כבר זמן רב במחשבותיי ועקב כך בצבץ במספר רשימות, אך בדרך כלל לא כשחקן ראשי. החלטתי שהגיע הזמן להביא אותו אל קדמת הבמה, ואם אפשר בפאב אל מול קהל רב חוכמה וידע אך הלום אלכוהול, מה טוב.
בהרצאה אנסה לבלבל מעט את הקהל לגבי הקשר בין פיזיקה למציאות. ננסה יחדיו להבין, דרך מספר דוגמאות מדעיות, מה פיזיקה באמת עושה, מה היא לא והאם זה צריך להטריד אותנו.
אשמח לראותכן\ם שם!
הנה הפרטים:
מפגש מרץ של ספקנים בפאב תל-אביב יתקיים ב"בלום-בר", קינג ג'ורג' 2 (פינת שינקין) בקומה השניה, ביום ד' ה-26/3 בשעה 21:00 (שימו לב לשעה!).
תקציר:
מיומנו של פרגמטיסט: כל האמת על הפיזיקה
האם אלקטרון באמת קיים? ואם כן, באיזה מובן ומה זה בעצם אומר?
האם הפיזיקה חותרת אל האמת? ואם כן, באיזה מובן ומה זה בעצם אומר?
בהרצאה לא אנסה לערער על כוחה הרב של הפיזיקה בתיאור הטבע, אלא לאתגר ולהרהר על התפיסה המקובלת של תפקידה בהבנת מהות העולם בו אנו חיים.
אז מה עושים שם באוניברסיטה? פרק 17: כיצד להנדס תאריך תפוגה לחיידקים ולזכות בתהילת עולם
נפגשתי עם לירון אמיר וסתיו שמיר כדי לשמוע מהם על התחרות הבינלאומית לביולוגיה סינטטית בה הם משתתפים.
לירון היא המדריכה של קבוצה המונה 12 סטודנטים, בהם גם סתיו, שמשתתפת בתחרות iGEM הבינלאומית לביולוגיה סינטטית. בימים כתיקונם שניהם לומדים וחוקרים באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב. סתיו הוא סטודנט שנה רביעית להנדסת ביוטכנולוגיה ולירון מסיימת בקרוב את עבודת הדוקטורט שלה בהנדסת ביוטכנולוגיה וכימיה.
הקבוצה הכינה סרטון קצר ומצוין על הפרויקט.
מהי התחרות הזאת?
סתיו: התחרות נקראת internationally genetic engineered machines או בקיצור iGEM והיא החלה ב-2004 ב-MIT אבל מאז התרחבה והשנה מתחרות מעל 200 קבוצות מכל העולם. קבוצות של סטודנטים לתואר ראשון עובדים על פרויקט כמה חודשים ומציגים את התוצאות בכנס אזורי, ואם הם עוברים שלב אז גם ב-MIT. נושא התחרות הוא ביולוגיה סינטטית והמטרה היא להביא אותה למודעות ולקדם את התחום.
לירון: מטרה נוספת של התחרות היא ליצור בנק פתוח של רכיבים ביולוגיים לשימוש במחקר ולכן מארגני התחרות דואגים שכל הידע והטכנולוגיה שמפותחים במהלכה נשארים זמינים למי שמעוניין בהם.
מהי ביולוגיה סינטטית?
סתיו: מדובר בגישה שבה בעזרת טכניקות של הנדסה גנטית מושתלים רכיבים גנטיים לתוך יצורים חיים לקבלת תוצרים שאינם קיימים בטבע אך יוכלו להועיל מאוד לאנושות. ניתן למשל להכניס תכונות מועילות לחיידקים ולהשתמש בהם ככלי. לדוגמה ניתן להוסיף למאגר מים שני סוגים של חיידקים, אחד זוהר כאשר הוא בה במגע עם זיהום של מתכות כבדות והשני מטהר את המים מהזיהום. כך אנחנו מזהים בעיה ומטפלים בה.
מה סינטטי בחיידקים האלה?
סתיו: יש כאן הרכבה של כמה אלמנטים שבאים ממקורות שונים. ראשית ישנו הגן שמייצר חלבונים פלואורסנטיים והוא לקוח ממדוזה. רכיב נוסף הוא מערכת הגנים שמזהה מתכות כבדות ולבסוף יש את החיידק שהוא הבסיס למערכת החדשה. את כל אלה יש להרכיב יחדיו כך שהמכונה תעבוד. החיידק המתקבל בסוף התהליך אינו קיים בטבע ולכן נקרא סינטטי.
והחיידקים האלה אינם מסוכנים עבורנו?
לירון: באופן כללי אנחנו עובדים עם גרסה מהונדסת של החיידק אי-קולי שהוא במקור חיידק שחי במעיים שלנו. מהחיידק המהונדס נמחקו כל הגנים שגורמים למחלות ולכן באופן עקרוני אינו אמור להיות מסוכן לנו כלל. עם זאת, מרגע ששחררנו את החיידק לסביבה אין לנו דרך לאסוף אותו חזרה. גם אם אינו יכול לגרום לנו למחלות באופן ישיר ישנה אפשרות שהחיידק המהונדס עלול לגרום לנזק לא ידוע לסביבה. מה גם שהפחד של אנשים מחיידקים מונע מאיתנו כיום להשתמש באפליקציות האלה, בין אם הם עלולות לגרום נזק ובין אם לא. ופה בדיוק נכנס הרעיון שלנו לתחרות.
תמונה 1: חיידקי אי-קולי שגודלו בתרבית והודבקו לזכוכית מצולמים במיקרוסקופ אלקטרוני. המקור לתמונה: National Institutes of Health האמריקאי, דרך ויקיפדיה.
ספרו לי מה אתם זוממים?
סתיו: מטרת הפרויקט שלנו היא לייצר מנגנון השמדה אוטונומי שניתן להשתיל בחיידקים. המנגנון יאפשר לחיידק לבצע את פעולתו המועילה ואז לאחר משך זמן שנקבע מראש יגרום למותו.
איך זה יעבוד?
סתיו: אנחנו עובדים בו-זמנית על שני כיוונים. האסטרטגיה הראשונה הוא להשתיל בחיידק פיסת DNA שמייצרת רעלן, ופיסה אחרת שמייצרת חלבון המונע את ביטוי הפיסה הראשונה ונקרא 'רפרסור' (ראו איור 2א). את הרפרסור נבנה כך שיפעל רק אם נמצא חומר חיצוני מסוים. כל עוד החיידק במעבדה אנחנו נספק לו את החומר שיאפשר את פעולת הרפרסור, שבתורו ימנע את ייצור הרעלן. ברגע שנשחרר את החיידק לעולם הוא לא יוכל לייצר חלבוני רפרסור נוספים. בכל פעם שהחיידקים יתחלקו תדולל כמות הרפרסור הקיימת בחיידק עד שבשלב מסוים הכמות נמוכה מידי, הרעלן מיוצר והחיידק מת (2ב).
האסטרטגיה השניה היא לקלקל את מנגנון יצירת אחד החלבונים החיוניים עבור החיידק על ידי שינוי ה-DNA שלו, ובו בזמן להשתיל מנגנון סינטטי שמהווה אפיק מקביל ומאפשר את יצירת אותו חלבון (2ד). פעולתו של המנגנון החלופי תלוי בקבלת חומר מיוחד מבחוץ. כאשר החיידק משוחרר אל מחוץ למעבדה הוא מאבד את היכולת לייצר את אותו חלבון דרך המנגנון החלופי ומת (2ה).
איור 2: תרשים סכמטי של שתי האסטרטגיות ליצירת מנגנון ההשמדה האוטונומי.
אז מה בעצם אתם צריכים להצלחת הפרויקט?
סתיו: אמנם רוב הרכיבים הגנטיים כמו אלה ליצירת הרעלן והרפרסור קיימים בבנק הרכיבים אבל צריך לתכנן ולשנות אותם כך שיתאימו לעבוד יחדיו באותו מנגנון, למשל לשנות את רכיב הרעלן כך שיהיה מבוקר על ידי הרפרסור. לאחר תכנון כל פיסות ה-DNA הדרושות הן מיוצרות על יד חברה שמתמחה בכך. לבסוף יש להשתיל את המנגנון בתוך חיידק. ההשתלה היא טכניקה סטנדרטית של הנדסה גנטית בה שמים את החיידקים במים עם רצפי ה-DNA ובתגובה לעירור ממברנת החיידקים ע"י חום או שוק חשמלי הם סופגים אותם לתוכם.
אלה המשימות הביולוגיות, אבל יש משימות נוספות. אנחנו גם כותבים תוכנת מחשב שתחשב את זמן החיים המצופה של החיידק בעזרת מודל מתמטי. אנחנו עובדים על פרזנטציה ועל אתר אינטרנט לפרויקט ואנחנו גם עוסקים בהנגשת הפרויקט לציבור ובהגברת המודעות לנושא. גם משימות אלה מהוות חלק חשוב בתחרות.
לירון: מכיוון שהפרויקט מורכב מאוד ורבגוני גם הסטודנטים באים מרקע מאוד מגוון. ישנם סטודנטים מהנדסת ביוטכנולוגיה, כימיה, כלכלה, מדעי-המחשב, ביואינפורמטיקה ומערכות-מידע.
ודבר נוסף שאנחנו זקוקים לו הוא עזרה במימון.
אתם מגייסים כסף לפרויקט באתר headstart
סתיו: כן, את הפרויקט יזמנו אנחנו הסטודנטים ולכן היינו זקוקים לתמיכה כלכלית כדי לממנו. חלק מהמימון קיבלנו מחברות מסחריות ומגופים בתוך האוניברסיטה. פנינו לפרויקט התמיכה כדי להשלים את סכום הכסף שחסר לנו.
אחת המטרות של הפרויקט היא להקים תשתית שתשמש כבסיס לקבוצות נוספות שישתתפו בתחרות בשנים הבאות. מדובר בתחרות יוקרתית מאוד בעולם המדע והקבוצה שלנו וקבוצות נוספות שישתתפו בעתיד יכולות להביא כבוד גדול ומודעות למדע בישראל. כמו כן כפי שציינו, כל הפיתוחים בתחרות זמינים ופתוחים לכלל הקהילה המדעית ולכן התמיכה בקבוצות היא תמיכה ישירה בקידום המדע בכלל והמדע הישראלי בפרט.
לירון: הפרויקט שלנו עוסק בבטיחות ולכן הפוטנציאל שלו להועיל ולתרום להנגשת התחום לתועלת האנושות הוא גבוה. אפילו אם נספיק לפתח רק חלק מהכלים, הרי הם יהיו זמינים לכולם בגלל מודל הקוד הפתוח, וזה חלק מהיופי במיזם.
***
הסטודנטים המשתתפים בפרויקט הם: אור שלזינגר, סתיו שמיר, יונתן שמלא, גל מרגוליס, עידן אלוביק, אלכס מלמוד, אפרת מילר, נטע ויס, רייצ'ל גרגור, עדי לוי, אסף קזקוב ורן דך.
המדריכה של הקבוצה: לירון אמיר.
המנחים של הקבוצה הם: פרופ' סמדר כהן, פרופ' ליטל אלפונטה ודר' ניב פפו מהמחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה ע"ש אברהם וסטלה גולדשטיין גורן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
———————————————————
אני אשמח להפגש ולשוחח עם כל תלמיד מחקר (אולי אתם?) שמוכן להשתתף ולספר לי קצת על מה הוא עושה (והכול במחיר של שיחה לא יותר מידי ארוכה). תוכלו ליצור איתי קשר דרך טופס יצירת קשר.
זה הזמן לספר לכולם מה אתם עושים, אולי הפעם הם גם יבינו 
טלנובלה חייתית
שתי הודעות קצרות לגבי הרשימה לפני שמתחילים:
1) הרשימה פורסמה במקור בבלוג המומלץ 'חשיבה חדה'. אני מפרסם אותה כאן לאחר עריכה קלה. אתם מוזמנים לקרא שם את הדיון שהתפתח.
2) שימו לב שהרשימה הפעם היא סוג של טור דעה מעט פרובוקטיבי, אבל עם השלכות על איך עושים מדע. אם דעתכם\ן אינה כדעתי ספרו לי על כך בתגובות.
***
אני לא מחבב ג'וקים. לא היסטרי, אבל מעדיף לשמור מרחק. אם אני רואה אחד ברחוב זה בסדר, אני זז הצידה ונותן לו מרחב. אבל במקרה ההפוך שאחד מתארח בביתי זה יגמר רע. כאשר אני מבחין בפולש רגשות שונים עולים בי ומקפיצים אותי מיד לפעולה. כשהתיקן מבחין בי עם הכפכף בידי גם הוא נדרך ומתחיל לברוח בפחד.
רגע, האומנם?
האם מקק באמת יכול להרגיש פחד?
לפני כשבוע פורסמה כתבה במוסף כלכליסט בנושא רגשות וחוש צדק בבעלי-חיים (בכתבה דובר בעיקר על יונקים). כמה ציטוטים נבחרים:
תמונה 1: צילום מסך מאתר כלכליסט של כותרת המאמר.
"…זה אומר שאנחנו צריכים לנער את התפיסות הישנות שלנו, שלפיהן אנחנו החיה היחידה שמסתובבת עם רגשות של הגינות, הזדהות ואחווה. כל ההתנהגויות האלה נמצאות בטבע, והתגלו עד היום לא רק אצל קופים אלא גם בעכברים, פילים וציפורים, והן דומות שם לאיך שהן נראות אצלנו. בעבר פשוט לא חיפשנו אותן".
"…כשאתה חוזר הביתה ומוצא את כל הסדינים אכולים ואת הכלב שלך מבויש בפינה, אתה חוזה בהתנהגות שהיא לא ייחודית לחיית מחמד מבויתת אלא קיימת גם בלהקות זאבים…אני לא מוצא הסבר מתקבל על הדעת יותר מלומר שהזאב מבחין בין טוב ורע, יודע שהוא ביצע עבירה, ומשדר את זה לשאר חברי הלהקה. בקרב בני אדם הדפוס הזה מכונה אשמה."
לדעתי המאמר כתוב בצורה מגמתית ומניפולטיבית, לוקה בהסקה שגויה מהפרט אל הכלל ומכיל לא מעט 'מדע רע'. בד"כ איני נוטה לעסוק בביקורת עיתונות אבל הפעם אחרוג ממנהגי כדי לנסות ולהסביר מה לדעתי היא הבעיה.
טלנובלה זואולוגית
המאמר מתחיל בסיפור על היפופוטם שמנסה להציל, ללא הצלחה, אנטילופה מתנין. מסקנה: היפופוטמים הם אציליים ויש להם רגשות. האם העובדה שיש עוד אין-ספור סוסי-יאור שלא ניסו להציל אנטילופות אומרת שהם בעצם מנוולים חסרי רגשות?
מסופר על ברווז שמתאבל על מות חברו ומשנה דפוסי התנהגות ועל קוף שמתעצבן כאשר קוף אחר מקבל אוכל טעים ממנו, ועוד ועוד.
תמונה 2: בהמות בתנוחה אצילית. המקור לתמונה: ויקיפדיה, לשם הועלתה על ידי המשתמש Paul Maritz.
הדוגמאות בהחלט אפקטיביות ומרגשות, אך מה הן בעצם אומרות מבחינה מדעית? ידוע שחתולים ואריות זכרים נוהגים להרוג גורים שאינם שלהם. יש בזה הגיון אבולוציוני. האם זה אומר שחתולים ואריות הם מרושעים? מובן שלא, למילה 'רשע' אין משמעות עבור בעלי-החיים. אין הגיון בלנסות להבין התנהגות בעלי-חיים דרך משקפיים של מוסר אנושי.
תראו, אני לא חולק על התצפיות והניסויים המתוארים במאמר, אבל בשלב המסקנות ישנם מקרים ברורים של האנשה, פירוש התנהגות בעלי-חיים לפי סרגל התנהגות והבנה אנושי. אחד הדברים החשובים שצריך ללמוד מדען המבצע ניסויים הוא לדעת להבדיל בין מדידה לאנליזה ובין תצפית לפרשנות. אף אחד לא יודע מה 'מרגיש' ברווז. בשביל זה צריך להיות ברווז. כמו כן, יש לשים לב שניסויי הקופים וניסויים אחרים מהווים עדות להתנהגות חברתית שהתפתחה בעולם החי. אך אם התנהגות בעל אופי חברתי היא סממן של רגשות או חוש צדק אז אני כבר לא יכול לחכות לדרמה יומית בכיכובם של חיידקים.
ואי אפשר ללא הכלבים המבוישים. בעלי כלבים רבים מעידים שכאשר ידידם השעיר עושה משהו אסור הוא חש בושה, ומתנהג כאשם. בניסויי שביצעה החוקרת האמריקאית אלכסנדרה הורוביץ נתבקשו בעלי כלבים להורות להם להימנע מביצוע פעולה כלשהי. לאחר מכן גילו החוקרים לבעלים האם הכלבים עמדו במשימה. אם נכשלו הכלבים, נתבקשו הבעלים לנזוף בהם. מה שבעלי הכלבים לא ידעו הוא שלא תמיד אמרו להם החוקרים את האמת וכך קרה שגם כלבים צדיקים ננזפו וגם כלבים סוררים לא ננזפו.
תוצאות הניסוי הראו שהכלבים שננזפו אובחנו כמבוישים ללא קשר להיותם צדיקים או סוררים. כלומר הכלבים הגיבו לבעלים הנוזף, ללמדנו שעדות בני אדם לגבי רגשות של חיות היא לרוב עניין מוטל בספק. ניתן לקרא על כך בהרחבה במאמר מ-Scientific American, כולל הקישור למאמר המדעי (ששם יש ניסויים נוספים שחלקם אולי תומך בכלבים מבוישים).
תמונה 3: "אני מבויש? הצחקתם אותי!". המקור לתמונה: ויקיפדיה, לשם הועלתה על ידי המשתמש Abuk SABUK.
אבל בואו ניקח את זה צעד אחד קדימה.
אני מרגיש משמע אני קיים
מהו בכלל רגש? האם מדובר בפעילות מוחית, בהפרשת חומרים כימיים או אולי בדברים נוספים? אם תשאלו אותי, בסופו של דבר הכול מוביל למוקש הגדול מכולם: התודעה. מה המשמעות של 'לפחד' ללא תודעה, ללא הנראטיב שאנחנו טווים כל הזמן במחשבותינו? האם יש משמעות לחוש צדק ללא יכולת לחשיבה מופשטת ולנטייה לספר סיפורים?
הבעיה היא שלמושג 'תודעה' אין הגדרה מדעית ולכן הוא לא כל כך מועיל למחקר מדעי. אנחנו פשוט לא יודעים מה זה. ואם כך, שום ניסויי לעולם לא יוכל ללמד אותנו האם לבעל-חיים כלשהו יש רגשות, חוש צדק או תודעה. אלה מושגים שאנחנו מגדירים באופן חווייתי ואין ביכולתנו לחוות איך זה להיות ברווז, וכמה זה דומה ללהיות אדם.
אז מה השורה התחתונה?
כאשר חוקרים התנהגות בעלי חיים יש להיזהר ממתן פרשנות של דפוסי התנהגות לפי סרגל אנושי. הבעיה חמורה כפליים מכיוון שכלל אין אנחנו יודעים להגדיר מהם רגש או תודעה. מכאן ששום ניסוי אינו יכול לשמש כהוכחה להימצאותם בבעלי חיים. עולם החוויות של החיות אינו נגיש לנו.
"אז האם אתה טוען שלבעלי חיים אין רגשות?" לא, אני טוען שהשאלה אינה מוגדרת היטב ולכן שום ניסויי מדעי לא יוכל לתת עליה תשובה.
ומשפט דיסקליימר חשוב: שום דבר שכתבתי, כמובן, אינו מצדיק פגיעה מיותרת בבעלי-חיים. זה ברור, נכון?!
הזמנה לקפה, חשיבה ביקורתית ומדע. הקפה עליכם
עוד רגע זה הולך להפוך להודעה על הרצאה בבית קפה, אבל זה ייקח כמה פסקאות, עמכם הסליחה.
כוס תה מהבילה. המקור לתמונה: ויקיפדיה, המהבילוּת שלי. פעם שלישית שאני משתמש בתמונה הזאת, מגיע לי גלידה. ואם כבר הזכרנו גלידה, פתאום שמתי לב שכל הגלידות הפשוטות בסופר הם משומן צמחי, כלומר גם גלידות הוניל למשל הם בעצם פרווה. זה תמיד היה ככה? אני רוצה לאכול גלידה נורמלית במחיר שווה לכל נפש, דֵמִיט!
***
"למה בכלל התחלת לכתוב את הבלוג הזה?"
לפני כמה שנים הייתי כותב פעם בכמה שבועות רשימות לאתר 'שפינוזה' שהיה סוג של פורטל+מגזין של הקהילה הספקנית החדשה בישראל (Skeptics). הרשימות שלי שם היו תמיד בעלות גוון מדעי, אך בשלב מסוים הפכו פחות קשורות באופן ישיר לנושאים של חשיבה ביקורתית. מסיבה זאת חלק ממה שכתבתי אז הלך למגירה עקב חוסר התאמה. העורכת של האתר נזפה בי אז ש: "לכתוב למגירה זה לגמרי ניינטיז", והמליצה לי לפתוח בלוג. הרשימות הראשונות בבלוג זה הן אותן רשימות מהמגירה ההיא.
כאשר התחלתי לכתוב את הבלוג התכוונתי לכתוב בנושאים של מדע וחשיבה ביקורתית, אך מי שקורא כאן יודע שלא עמדתי במטרה זאת. במשך הזמן אפילו שיניתי את כותרת המשנה ל: "בלוג על מדע ממוחי הקודח". ההרגשה שלי היתה שאני כותב טוב יותר על מדע, ושיש חוסר ברשת, בעיקר בעברית, בסוג התכנים המדעיים שאני רציתי לקרוא. בנושאים של חשיבה ביקורתית ישנם אנשים אחרים שכותבים ועושים זאת הרבה יותר טוב ממני.
דבר נוסף שאני לא מרבה לעשות הוא להרצות מחוץ לאקדמיה. למה? ככה.
אבל,
רגע
מתח
תופים
יא אללה איזה ניג'ס אתה!
באופן יוצא דופן אני הולך להעביר הרצאה בבית קפה, ואם לא די בזה אז הנושא הוא חשיבה ביקורתית ומדע.
ההרצאה תתקיים בבית הקפה 'טל ושני', ברחוב ארלוזורוב 23 (פינת דיזינגוף) בתל-אביב, בתאריך 11.04 יום חמישי הקרוב בשעה 20:00. ההרצאה אינה בתשלום, אבל זה בית קפה, אתם יודעים.
ההרצאה לא תכלול שקפים ומצגות. היא כן תכלול סיפורים, דיאלוג עם הקהל ואותי. אשמח לראותכם!
הנה הכותרת והתקציר:
"אז למה אני עדיין משלם חשבון חשמל?", על חשיבה ביקורתית, מדע ומה שביניהם
מציעים לנו משחת שיניים יעילה פי שלושה. מבטיחים לנו תרופות לכל מכאובינו. מזהירים אותנו מהווירוס הזה שרץ באימייל. מספרים לנו על חלקיקים שנעים יותר מהר מאור. מחפשים אחרי חיים מחוץ לכדור-הארץ. מסבירים לנו שעוד כמה שנים כולם יחיו לנצח, אם רק נוכל להאריך ימים עד אז.
כיצד מתמודדים עם שטף המידע שמציף אותנו ללא הפסקה? בהרצאה נדון בנושא חשיבה ביקורתית ובקשר שלו למדע, ונראה כיצד יכולים שניהם להועיל לנו בחיי היום-יום.
סיפורנובה: טיזר עם אוטובוס-חתול
ביום שני הקרוב יתקיים אירוע מיוחד במסגרת ספקנים בפאב : "סיפורנובה – ערב סיפורי מדע ומדענים".
אני אצטט מתוך תיאור האירוע:
מה המקום שממלא המדע בחיינו? איך הוא משפיע על מי שאנחנו? מספרי סיפורים, חלקם מדענים, חלקם לא ראו מבחנה מקרוב מאז חטיבת הביניים, ישתתפו בהתלבטויות, מפגשים, כישלונות והצלחות במדע.
ערב סיפורים מיוחד על מדע ומדענים, לכל מי שאוהב מדע – ולכל מי שאוהב סיפור טוב.
הסיפורים:
* חתולים, אוטובוסים ואלקטרונים רוקדים –אורן שעיה, פוסט דוקטורנט בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל-אביב, וכותב "עד כדי קבוע".
* הליידי טועמת תה –יוסי לוי, ביוסטטיסטיקאי, חבר מועצת האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה, וכותב "נסיכת המדעים".
* כשסבתא היתה צעירה ויפה – דפנה שיזף, בלשנית חישובית. מגישת הפודקאסט "הכוורת – רדיו רעיונות".
* טוטאל לוס – אורי ליפשיץ – יזם טכנולוגי ומרצה שאוהב לכתוב שירה ופרוזה, להבין פילוסופיה, לכוון מסדי נתונים, לשחק משחקי תפקידים, ולפענח מה באמת קורה בעולם מסביבו.
* עבודה שחורה – חנן שיינפוקס – דוקטורנט לפיזיקה בטכניון, אומן לחימה בדימוס, ועוסק גם במשחקי תפקידים, דיבייטינג וספקנות.
יום שני, ה-3/9, התכנסות ב-19:30, תחילת האירוע 20:00 בדיוק!
רדיו EGPB שד"ל 7 (במרתף),תל-אביב.
10 ש"ח או לפי היכולת.
סוף ציטוט.
אוטובוס-חתול או שמא חתול-אוטובוס. נקודות למי שמזהה מאיזה סרט זה לקוח ללא הצצה בקישור. המקור: צילום מסך מהסרטון הזה.
כאמור, אני אספר על "חתולים, אוטובוסים ואלקטרונים רוקדים", עם הופעות אורח של אמא והאחים כהן, לא פחות.
באופן כללי, אני חושב (ואני לא משוחד בכלל…) שמדובר באירוע ייחודי ושווה. דרך מצוינת לחבר בין אנשים למדע בצורה קצת יותר קלילה, אישית וידידותית למשתמש. מי לא אוהב לשמוע סיפור אישי? אירוע לא מעונב במקום לא מעונב ובאווירה לא מעונבת ( עניבה מישהו?).
כולי תקווה שהאירוע לא יהיה חד פעמי, אלא יפתח סדרה של אירועים דומים. אם אתם חושבים כמוני, בואו ביום שני.
עד כדי קבוע 
