ראשי > כללי > אף פעם לא מזיק איינשטיין בכותרת: על פרסום בספרות המדעית

אף פעם לא מזיק איינשטיין בכותרת: על פרסום בספרות המדעית

בין כל המאמרים שהתפרסמו במהלך שנת 1905 בכתב העת המדעי החשוב של התקופה בתחום הפיזיקה Annalen der Physik נכללו גם ארבעה מאמרים מאוד מיוחדים. ברבות הימים הסתבר שכל אחד מהמאמרים האלה היה בעל חשיבות רבה בהתפתחות הפיזיקה המודרנית. את כל ארבעת המאמרים פורצי הדרך האלה שלח לפרסום אדם אחד, לא חשוב במיוחד באותה תקופה, בשם אלברט איינשטיין שהיה אז עובד במשרד הפטנטים בברן, שוויץ.

אחד המאמרים עסק באפקט הפוטואלקטרי, ביסס את רעיון האנרגיה בפיסות לא רציפות והיווה אבן דרך בהתפתחות תורת הקוונטים. שני עסק בתנועה בראונית שהיא תנועה אקראית של חלקיקים שנמצאים בתוך מדיום נוזלי. מאמר זה עזר לבסס את הרעיון של אטומים שהיה אז עדיין שנוי במחלוקת. מאמר שלישי היה בנושא יחסות פרטית שהוא הנושא שהכי מזוהה עם איינשטיין מלבד הנושא של המאמר הרביעי: השקילות בין מסה לאנרגיה, קרי E=mc2.

זה אמנם לא קרה מיד אבל מאמרים אלה זיכו את איינשטיין תוך מספר שנים בהכרה כאיש מדע מוביל. בזכותם הוא התקבל לעבודה באוניברסיטה ומשם הקריירה שלו נסקה. בין 1907 ל-1915 הוא פיתח את תיאורית היחסות הכללית, וב-1921 קיבל איינשטיין את פרס הנובל לפיזיקה על הסברו לאפקט הפוטואלקטרי. במשך חייו פרסם איינשטיין עשרות רבות של מאמרים ומחקריו הניבו תרומות משמעותיות במספר רב של תחומים בפיזיקה.

Albert_Einstein_(Nobel)

תמונה 1: התמונה הרשמית של אלברט איינשטיין מהזכיה בפרס הנובל ב-1921. המקור לתמונה: האתר הרשמי של פרס הנובל, דרך ויקיפדיה.

***

המטרה של פרסום מחקרים בכתבי עת מדעיים היא להפיץ את התוצאות החדשות לקהילה המדעית בצורה היעילה, המהירה והברורה ביותר. המדע המודרני פורח ומתקדם בזכות שיתוף הידע. המאמר משמש גם כתיעוד להצלחתו והישגיו של החוקר, וישמש גם לגיוס כספים למחקרים עתידיים. גושפנקא נוספת לאיכותו המדעית של המחקר היא היותו 'מבוקר עמיתים' (peer review).

כאשר חוקר מחליט שיש בידיו תוצאות מעניינות שהוא רוצה לחלוק עם הקהילה הוא כותב מאמר מדעי בפורמט טכני נוקשה ושולח אותו לכתב עת מדעי המתאים לנושא ולרמת חשיבותה של התגלית. בשלב הראשון עורך מטעם העיתון מחליט האם המאמר מתאים לעיתון ואם כן הוא מאתר מומחים מהתחום שיסכימו לשפוט את המאמר. תפקיד השופטים לוודא שרמת המחקר והמסקנות עומדות בסטנדרטים של הקהילה המדעית בתחום. השופטים מנסים בדרך כלל לאתר טעויות גסות, לוודא שבוצעו ניסויי ביקורת מתאימים, שהתצוגה נאותה ושהפרשנות נתמכת על ידי התוצאות ואינה מורכבת רק מדעות אישיות לא מבוססות. יש לציין שהליך ביקורת העמיתים אינו מיועד לאתר מקרי רמאות מכוונים, ויש מספר דוגמאות של חוקרים שבדו תוצאות של ניסויים והצליחו להביא אותם לפרסום.

בתוך הקהילה המדעית ישנה ביקורת על תהליך הביקורת. השיפוט הוא בדרך כלל אנונימי, מה שיכול להוביל למצב לא הוגן שבו מאמר נדחה על ידי חוקר מתחרה שגויס כשופט. כמו כן התהליך מעכב מאוד את הפרסום וההפצה של ידע חדש. דאגה נוספת היא שהשופטים מחויבים לשמר את הסטנדרטים המקובלים בתחומם ולכן עלולים לחסום לחלוטין גילויים חדשים ומעניינים שעדיין נמצאים מחוץ לפרדיגמה המקובלת. עם זאת לא השתכנעתי מהדרכים החלופיות שהוצעו לתהליך עד היום.

ברצוני לגעת בקצרה בעוד שתי בעיות מהותיות הקשורות לפרסום בכתבי עת מדעיים. הראשונה היא שרבים מהעיתונים הם עסק כלכלי. כתבי העת אינם גובים תשלום מהחוקרים עבור הפרסום, אך נוטלים מהם את זכויות היוצרים על התוכן. הם גם אינם משלמים עבור השיפוט. המאמרים זמינים לקריאה רק עבור מי שמשלם לעיתון או עובד במוסד שמשלם כמו אוניברסיטה. כלומר חברות מסחריות קונות את הידע המדעי, חוסמות את הגישה אליו ומוכרות אותו בכסף רב.

לתשלום

תמונה 2: רוצים לקרוא? שלמו! המקור לתמונה: צילומסך שלי.

בשנת 2000 בעקבות ניסיון כושל לחרם על העיתונים החליטו שניים מהיוזמים להקים מערך פרסום מדעי ללא מטרות רווח, וכך נולד המיזם Public Library of Science או בקיצור PLoS. הם התחילו עם תרומה כספית גדולה, אך כיום הם מקיימים את עצמם ללא מימון חיצוני. המודל כולל תשלום של החוקרים עבור הפרסום (כ-1350 דולר) ועזרה לכאלה שמתקשים לעמוד במחיר. כיום גם עיתונים אחרים מאפשרים פרסום במודל הזה, ויש גם כאלה שפותחים את הגישה לכולם לאחר כמה חודשים. לדעתי זה אינו פתרון אידיאלי מכיוון שהדילמה היא עדיין בין 1350 דולר לאפס, והפיתוי גדול, מה גם שכולם רוצים לפרסם בעיתונים הגדולים והותיקים בגלל היוקרה. אבל זה בהחלט צעד חשוב בכיוון נכון.

הבעיה השניה שרציתי לגעת בה היא עצם הצורך לפרסם, והרבה. האמרה הידועה באקדמיה הוא publish or perish. מי שלא מפרסם לא מקודם ועלול גם לאבד את מקום עבודתו. ביחד עם העלייה בכמות החוקרים ובכמות העיתונים בעולם המצב הוא שכמות עצומה של מאמרים מתפרסמים בכל שנה. רובם חסרי חשיבות ויבלעו בים המאמרים וישכחו. ישנם מקרים בהם בוחרים חוקרים לפרסם תוצאות 'חצי-אפויות' כדי להראות התקדמות ולא לחכות עוד כמה שנים כדי לבסס את המחקר. אין איש שעוסק במחקר מדעי ולא התלבט בדילמות מסוג זה, גם אני.

משפט יציאה: מצד אחד השיטה הנוכחית, לדעתי, אינה טובה ומכבידה על המחקר המדעי. מצד שני אין לי פתרון אחר ובכל מקרה נראה שעולם המדע מתקדם במרץ, אז למה לתקן משהו שעובד? אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.

————————————————–

להרחבה:

פרק רלוונטי ומעניין בפודקאסט rationally speaking בנושא ביקורת עמיתים.

אינפוגרפיקה מעניינת מבית היוצר של XKCD. הקישור הגיע אלי דרך התוכנית האחרונה של הפודקאסט 'ספק סביר' בה יש אייטם על כתבי עת מדעיים פתוחים.

מודעות פרסומת
  1. 22/11/2013 ב- 9:50 pm

    לדעתי באיזשהו מקום הארכיב http://arxiv.org/ נותן מענה לחלק מהבעיות שהעלת כאן. ובפרט, הפרסום מתבצע מיד, הוא חינמי, כל הברנז'ה מרוססת על פרסומים יומיים, וניתן לשפר גרסאות.

  2. 22/11/2013 ב- 11:53 pm

    הי עופר,
    מסכים איתך חלקית, אך כיום אחרי הפרסום בארכיב חייב עדיין לבוא פרסום בספרות המדעית המקובלת מטעמים של ביקורת עמיתים מסודרת. כמו כן, הארכיב מקובל מאוד אצל פיזיקאים, אך הרבה פחות בשאר תחומי המדע, ויש די הרבה מדע חשוב שם חוץ מפיזיקה.
    ובאותו נושא, קראתי בשבוע שעבר שעלה אתר דומה בשם BioRxiv שיוקדש למאמרים בתחום מדעי-החיים. האתר יתופעל וימומן על ידי Cold Spring Harbor Laboratory. מעניין עם העסק יתפוס את הביולוגים כמו שהוא תפס אצל הפיזיקאים.

    • 23/11/2013 ב- 1:38 pm

      לטעמי ביקורת עמיתים במתכונת הישנה לא תוכל לשרוד עוד זמן רב, בעיקר מהסיבות שהזכרת בפוסט. מצד שני, מאמר שאתה מעלה לארכיב זוכה מייד לחשיפה בפני אלו שעוסקים בנושאים קרובים: אם יש בו משהו עמוק/מעניין/חשוב הם יקחו את זה צעד אחד קדימה בפרסום הקרוב ויצטטו אותך, אם לאו אז זה לא קרה כלום, מקסימום תמיד תוכל לצטט את עצמך… אגב, הארכיב מאוד פופולרי גם אצל המתמטיקאים; מקרה מעניין במיוחד הוא של גרגורי פרלמן (השערת פואנקרה) שאפילו לא טרח לשלוח את עבודותיו לג'ורנלים המקצועיים. ועוד דבר אחד, אם אינני טועה, קיים מנגנון סינון מסדר ראשון שמטרתו למנוע מטרחנים כפייתיים את החופש לפרסם, וגם מנגנון שמנייד מאמרים למחיצה המתאימה להם.

      לדעתי הארכיב הוא קונספט לגמרי לא רע והוא מהווה מנגנון ברירה טבעית די יעיל בעידן של אינפלציה של מאמרים. ניחוש שלי שזה יתפוס גם בדיסציפלינות אחרות. מי בכל זאת ייצא ניזוק? מי שפועל מחוץ למיין סטרים (אבל זאת מכשלה גם בשיטה האורתודוקסית…)

  3. 23/11/2013 ב- 4:24 pm

    עופר, מעניין, בהחלט יכול להיות, נצטרך לחכות ולראות. אם כי אם זה אכן יקרה הקהילה המדעית תצטרך למצוא דרך חדשה לדרג הצלחה בקרירה המדעית. אנשים חכמים, יחשבו על משהו…

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: