ראשי > כללי > מדוע הפסקתי לקרוא את מדור השחמט – ביקורת ספר

מדוע הפסקתי לקרוא את מדור השחמט – ביקורת ספר

הקטע הבא לקוח (בדילוגים) מתוך ההקדמה לספר: "לאלף את האינסוף – סיפורה של המתמטיקה" מאת איאן סטוארט, שיצא בהוצאת ספרי עליית הגג בתרגומה של פרופ' נצה מובשוביץ-הדר.

"המתמטיקה לא באה לעולם ביום אחד. היא התפתחה בהדרגה מתוך מאמציהם המצטברים של הרבה אנשים, בני ארצות שונות ודוברי שפות רבות. כמה רעיונות מתמטיים שאנחנו עדיין משתמשים בהם היום מקורם לפני 4,000 שנה ויותר.

תגליות אנושיות רבות הן בנות־חלוף. העיצוב של גלגלי המרכבה היה בעל חשיבות רבה בממלכה החדשה של מצרים העתיקה, אבל היום זו לא בדיוק טכנולוגיה עכשווית. לעומת זאת, המתמטיקה היא בדרך כלל בעלת אופי נצחי. מרגע שנעשתה תגלית מתמטית מסוימת, היא עוברת לרשות הכלל ומתחילה לפתח חיים משלה.

 […]

למתמטיקה יש היסטוריה ארוכה ומפוארת, שאיכשהו קצת הוזנחה. השפעתה על התפתחות התרבות האנושית היא עצומה. אם הספר הזה יעביר ולו רק חלק קטן של הסיפור, הוא ישיג את המטרה שהצבתי לו."


עטיפת הספר "לאלף את האינסוף". המקור לתמונה: אתר הוצאת ספרי עליית הגג.

איאן סטוארט הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת וורוויק, ושמו הולך לפניו בעיקר בשל תרומתו הרבה לפופולריזציה של המתמטיקה והנגשתה לקהל הרחב. הוא כתב ספרים רבים בנושא, ואף זכה במספר פרסים.

הספר עוסק בהיסטוריה של עשרים נושאים חשובים במתמטיקה (אחד בכל פרק) שבהם בחר הסופר לדון. מבין הנושאים: הולדת המספרים, גיאומטריה, עקומים וקואורדינאטות, חדו"א ועוד רבים וטובים. כל פרק מספר על התפתחות התחום בצורה כרונולוגית, ומציג בקצרה את הצעדים העיקריים ואת הנפשות הפועלות שתרמו לו במשך השנים. במקרים אחדים ההיסטוריה מתפרשת על פני שנים אחדות ובמקרים אחרים על פני אלפי שנים.

כהרגלי אני לא באמת סוקר כאן את תוכן הספר. סקירה מפורטת יותר (אם כי קצת מבולבלת) אפשר לקרא כאן, ביקורת קצרה אך טובה כאן, וראיון עם הסופר אפשר לקרא כאן.

השורה התחתונה שלי היא שנהניתי לקרא את הספר אבל לא אהבתי אותו. כן, גם אני לא חשבתי שדבר כזה אפשרי. אקדיש את שאר הרשימה לנסות ולהסביר למה אני מתכוון.

ראשית, אודה שקראתי את הספר בשקיקה. הוא באמת מלא בכל טוב. כאשר הייתי סטודנט הוצפתי בבליל של משפטים ועקרונות פיזיקליים-מתמטיים כגון משפט נתר, חוק גאוס, משפט קושי, פולינומי לז'נדר ורבים אחרים. באותה תקופה אלה היו סתם שמות. ופתאום, תוך כדי קריאה, כל האנשים מאחורי המשפטים והעקרונות נכנסו להקשר היסטורי, וקיבלו פנים ואישיות. קצת בדומה להבדל בין לגור ברחוב ז'בוטינסקי לבין לקרוא על האדם ז'בוטינסקי.

הספר יורה נושא אחר נושא, מתמטיקאי אחר מתמטיקאי בשרשרת ארוכה, ומכיל מעט מאוד ניסיונות לסיפוריות. פעמים רבות הרגשתי כאילו אני קורא מילון או אנציקלופדיה, אם כי לדעתי הספר אינו מפורט מספיק כדי להיות אנציקלופדיה ואינו ברור מספיק כדי להיות מילון. רוב ההסברים קצרים מאוד, אינם נכנסים לעובי הקורה, ולדעתי, הרבה מושגים נשארים בגדר תעלומה אקזוטית למי שאינו מגיע עם ידע מוקדם. אז למי באמת מיועד הספר?

בגב הספר כתוב: "לא משנה אם לקחתם בבגרות שלוש, ארבע או חמש יחידות במתמטיקה – או אם לא עשיתם בגרות בכלל: הספר הזה ייקח אתכם למסע מרתק בתולדות המתמטיקה, ובדרך אגב גם בתולדות התרבות האנושית כולה". אני לא בטוח שאני מסכים עם המשפט הזה, ובטח לא עם חלקו הראשון.

אסביר זאת כך: אני לא באמת יודע לשחק שחמט, אלא רק את הכללים להזזת הכלים על הלוח. למרות זאת נהניתי בעבר לקרא את מדור השחמט בעיתון סוף-השבוע מכיוון שהצלחתי להתחבר לריגוש במשחק דרך הסיקור של הכתב. לאחר שעברתי לקרא עיתון אחר, הפסקתי לקרא את מדור השחמט. המדור שם הכיל רק תיאור יבש של משחקים, ואני הרי לא באמת יודע לשחק, או מבין לעומק את דקויות המשחק.

עניין אחר שהפריע לי במהלך הקריאה הן המסגרות האפורות. מעיין הערות שוליים רחבות המשולבות בתוך הטקסט, בדומה למה שנעשה פעמים רבות בעיתונים. המסגרות הפריעו לרצף הקריאה שלי. האם אני צריך לעצור ולקרוא אותן או לחזור אליהן אח"כ? לפעמים המשכתי לקרוא ושכחתי מהן. חלק מהמסגרות הכילו הסברים או הרחבות, חלק הכילו ביוגרפיות קצרות על הנפשות הפועלות בפרק, וחלק מבט לתרומתה של המתמטיקה שנידונה בפרק לחיי היום יום. נהניתי מהמסגרות שהציגו את האנשים ופחות מאלה על התרומות של המתמטיקה. אלה נראו לי תלושות ולא באמת מוסברות כהלכה.

לסיכום, מדובר בספר מושקע מאוד ומעניין, אם כי אני לא בטוח שהוא מיועד למי שהוא מיועד לו. לזכותו של המחבר יאמר שכבר בהקדמה הוא עומד על רוב הקשיים בחיבור ספר על ההיסטוריה של המתמטיקה, ומנסה להסביר את הבחירות שביצע. האם הוא עמד במשימה? לשיפוטכם.

——————————————————————————-

רוצים לשמוע דעה נוספת על הספר, למשל מה חושבת עליו המתרגמת? מצויין, כי פרופ' נצה מובשוביץ-הדר בדיוק התראיינה לפודקאסט המשובח 'הכוורת – רדיו רעיונות'. שם תוכלו לשמוע על איך היא הגיעה לתרגם את הספר, על נושאים מובחרים מתוכו ועל מעלותיו, וגם על פרוייקטים נוספים שלה בנושא חינוך מדעי של המתמטיקה. מומלץ בחום!

מודעות פרסומת
  1. 09/11/2012 בשעה 5:04 pm

    הצלחת בדיוק להביע את מה שהרגשתי כשקראתי את הספר הלא קוהרנטי הזה, וגם ספר אחר שלו. אני לא אוהב את הכתיבה שלו, שמהווה המחשה מצויינת לפתגם "תפסת מרובה, לא תפסת".

  2. 09/11/2012 בשעה 7:14 pm

    תודה יוסי.
    מעניין להוסיף שהמתרגמת אומרת בראיון ל'כוורת' שאחד מהדברים הטובים בספר הוא שאפשר לקרא כל פרק בנפרד, ולאו דווקא בסדר שבו הוא כתוב. כלומר שהוא לא בהכרח חייב לתפקד כספר קריאה סטנדרטי. אני מקבל את ההערה שלה, אם כי רק באופן חלקי. הסיבה לכך היא שלפני שקראתי את הספר זה לא היה ברור לי ממה שהיה כתוב עליו.

  3. דניאל ר
    09/11/2012 בשעה 8:21 pm

    לא סיימתי את הספר אבל לעת עתה אני מסכים (עם אורן וגם עם יוסי).
    נראה לי שזה ספר טוב ליישב ויכוחים בסגנון "מי היה הראשון שחישב סינוסים", אבל בגלל הניסיון לכסות כל כך הרבה שאלות כאלה זה יוצא רצף של פריטי טריוויה עם תוספת רכילות.

  4. 09/11/2012 בשעה 10:46 pm

    אוי דניאל, עכשיו בגללך אני צריך ללכת לבדוק מי היה הראשון שחישב סינוסים. למה הזיכרון שלי לא יותר מוצלח? בטח אשמת ההורים שלי, אני אתקשר אליהם מחר 😉

  5. 10/11/2012 בשעה 8:01 pm

    גם קראתי אותו וכמוך קצת התאכזבתי, הוא למעשה עוסק בהיסטוריה ובפילוסופיה של המתמטיקה ופחות במתמטיקה עצמה. כמו־כן, גם לי לא היה לי פשוט לקרוא אותו בגלל אותן מסגרות אפורות 🙂

  6. 19/11/2012 בשעה 10:00 pm

    הי אריאל,
    לזכותו של הסופר יאמר שכבר בהקדמה הוא הסביר שמטרתו היתה לכתוב ספר היסטוריה של המתמטיקה.
    ומתנצל על התגובה המאוחרת 🙂

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: