ראשי > כללי > יומן קריאה – לא רציונלי ולא במקרה

יומן קריאה – לא רציונלי ולא במקרה

הפרופסור לכלכלה התנהגותית, דן אריאלי, פותח את הפרק הראשון בספרו בדוגמא הבאה (פראפרזה שלי):

נניח שאתם שוקלים לרכוש מנוי לעיתון מסוים. בפרסומת לאותו עיתון מופיעות שלוש הצעות. לרכוש מנוי מקוון ב-59 דולר, מנוי לעיתון מודפס ב-125 דולר ומנוי לעיתון המקוון והמודפס יחדיו ב-125 דולר. באיזו הצעה תבחרו? לא מפתיע שרוב המשיבים בוחרים באפשרות השלישית. מחד גיסא, קשה לקבוע האם האפשרות הראשונה היא טובה כי אין ביחס למה להשוות, ומאידך גיסא, ברור שהאפשרות השלישית מעולה כי לפי ההשוואה לאפשרות השניה, אנו כנראה מקבלים משהו בחינם. אך האם יש להצעה השניה משמעות מלבד לשמש כפיתיון?

בצורה זאת מנצלים המפרסמים את העובדה שאנחנו לא באמת יודעים מה אנחנו רוצים. כמו כן, ואולי אף חשוב מכך, הם מנצלים את הנטייה שלנו להעדיף אפשריות שקל לנו לאמוד את ערכן, בעזרת השוואה למשהו שנראה על פניו דומה.

"אה, זה ברור מאליו! למה אף פעם לא חשבתי על זה כך?". הרגשה זאת חוזרת פעמים רבות בקריאה בספר, דבר הגורם לו להיות מהנה למדי. בנוסף לכך, אריאלי מגבה את טענותיו בשלל ניסויים משעשעים שאותם ביצע במשך השנים. הניסויים מעניקים לספר את כוחו כספר מדע פופולרי. זאת גם הסיבה שאני כותב עליו כאן.

עטיפת הספר 'לא רציונלי ולא במקרה'. המקור: אתר ההוצאה 'מטר'.

האם ההחלטות שאנו מקבלים הן באמת רציונליות? אריאלי עוסק במגוון נושאים מעניינים כגון המשיכה העזה שלנו לדברים בחינם, למה תרופות זולות עוזרות פחות ועוד. מכיוון שקראתי את הספר באיחור אופנתי ומכיוון שהוא כבר נסקר במקומות אחרים (לדוגמא כאן) לא אוסיף עוד על תוכנו ומעלותיו של הספר. רק אציין שהוא בהחלט מומלץ למי שמתעניין בנושא הספר, בהטיות קוגניטיביות ובספקנות בכלל. כמו כן, מומלץ לחפש את ההרצאות של אריאלי ב- TED.

כעת ברצוני לכתוב כמה דברי ביקורת על הספר. ראשית, הספר מתפקד בו זמנית גם כספר מדע פופולרי אך גם, בחלקים מסוימים, כסוג של ספר עזרה עצמית. כמי שאינו מחבב כלל את הסוגה השניה (מכיוון שהיא תמיד לוקה בפשטנות יתר), הייתי מעדיף לקרא את הספר ללא עצות 'הקואצ'ינג' בסוף כל פרק. החיים קצת יותר מורכבים מזה. אבל אני מניח שמיליון קוראים שקנו את הספר בדיוק מהסיבות האלה לא טועים.

הסופר מקפיד להזכיר בשמם המלא, לאורך הספר, את כל החוקרים ששיתפו איתו פעולה במחקרים השונים, ופעמים רבות מציין את היותם חברים טובים. זאת בנוסף לנספח שלם בסוף הספר שמוקדש לנושא. מתן קרדיט ראוי וערכי הרעות הם אכן עקרונות נעלים, אך עבור הקורא זה טרחני למדי. הנספח בסוף הספר בהחלט מספיק וראוי.

בספר יש לעיתים שימוש במושג 'חוסר רציונליות' עבור מקרים בהם אנשים נוטים לקבל החלטות שאינן מובילות בהכרח לרווח כלכלי מקסימלי. לדעתי, זאת פרשנות צרה מאוד למושג של רציונליות. אמנם בתחילת הספר מבהיר אריאלי בדיוק למה הוא מתכוון כאשר הוא משתמש במילה הזאת (בהתייחסו לכלכלה 'הישנה' כמניחה החלטות רציונליות), אך מכיוון שזאת מילה שגורה בשפה, דבר זה עלול לגרום לבלבול.

ואי אפשר בלי הביקורת הסטנדרטית על ניסויים בפסיכולוגיה. הייתי מאוד מעוניין לראות את הניסויים עולים שלב, משילים את קבוצת המדגם הרגילה של סטודנטים ויוצאים מכותלי האוניברסיטה אל העולם 'האמיתי'. לדוגמא, ניסיון להריץ ניסוי מבוקר על שתי חברות דומות או שני מוצרים דומים תחת תנאים מבוקרים. האם העקרונות המוצגים בספר עדיין יעמדו איתן בתנאי חוסר וודאות יום-יומיים בעולם העסקים?

מודעות פרסומת
  1. 03/10/2012 ב- 1:12 pm

    את הבעיה החשובה ביותר של ניסויים בפסיכולוגיה דווקא לא מנית, והיא – שהנבדקים מודעים לכך שהם בניסוי והדבר יכול להשפיע על התוצאות. בעניין הזה, וגם בעניין ה"יציאה מהמעבדה" יש כבר תוצאות, למשל, בניסויים שנערכים בשדה על נבדקים ב"סביבה טבעית" (למשל – סועדים במסעדה, גולשים באינטרנט וכו') מבלי שהנבדקים יודעים על הניסוי. התוצאות מעניינות בעיקר משום שמחד גיסא הן נוטות לאיין הרבה מאוד ממה שהפסיכולוגים חשבו שהם יודעים ומאידך גיסא בחלק לא מבוטל מהמקרים מסתבר שהכלכלנים דווקא צודקים.

  2. 03/10/2012 ב- 1:55 pm

    תודה על התוספת המעניינת.
    אני רק אעיר שקטונתי מלהביע דעה גורפת על מחקרים בפסיכולוגיה, אני לא מהתחום.

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: